האנקונדה הוא נחש חנק ואחד הנחשים הגדולים בעולם. נפוץ בדרום אמריקה.
האנקונדה הורג את הטרף שלו בכך שהוא כורך את עצמו סביב הטרף וחונק אותו למוות.
לרוב ניזון ממכרסמים, אבל יש גם תיעודים, שאוכל קיימנים, יגוארים ואפילו בני אדם.
יש סרט בשם "אנקונדה".
בלונה פרק בתל אביב יש רקבת הרים "בשם האנקונדה"
אריה יש 4 רגלים האריה נפוץ בעיקר ביבשת אפריקה ומדינת הודו.
האריה שקרואי גם מלך החיות הוא בעל חיים טורף בשר. שמות נוספים של האריה שנות נוספים בעברית לאריה הם ליש, שחל, שחץ ולביא
דולפין לא יכול להיות במים הרבה זמן כי הוא תמיד צריך לנשום קצת מעל המים.
הדולפין נושם מעל המים בעזרת פתח הנקרא "פתח נשימה" שיש לו על מצחו.
עור הדולפין חלק.
חזיר בר (שם מדעי: Sus scrofa) הוא מין חזיר והאב הקדמון שלחזיר בית. הוא יונק אוכל הכול שחי בעדרים. בשנות הלפיים, חזירי הבר חיים בטבע ביערות בצפון אירופה, במזרח התכון, בדרום הסיה ובאינדונזיה.
זברה היא שם כולל לשלושה
מינים של פרסתנים השייכים לשני תת-סוגים (Hippotigris וDolichohippus) בסוג סוס.
ברוב המקרים הפרפר חי כשבועיים וחצי עד שלושה שבועות, אך לעיתים אף חודש. סוגי פרפרים מסוימים מבצעים תרדמת חורף בשלב שהם פרפרים בוגרים, וכך אורך חייהם יכול להגיע אפילו עד חצי שנה.
צבים (שם מדעי: Testudines) לצבים שריון נוקשה וכבד על גבם וגחונם. שריון הגב ושריון הגחון מחוברים זה לזה כשבשריון מצויים פתחים לראש, לרגליים ולזנב. הזכר בעל שריון תחתון קעור וזנב ארוך יחסית לנקבה. הנקבה בעלת שריון תחתון שטוח וזנב קצר. ההבדל במבנה השריון התחתון מאפשר לצבים להזדווג ביציבות. בעת סכנה, חלק מהצבים מסוגלים להכניס את ראשם ורגליהם לתוך השריון כדי להתגונן.
קוף היא החיה הכי דומה לאדם. הקוף הכי דומה לבן אדם הוא שימפנזה.
הקופים הם חיות חברתיות ומשפחתיות.
הקופים אוהבים בננות.
גמל (שם מדעי Camelus) הוא סוג של פרסתן גדול המשתייך למשפחת הגמל הוא יוניק המותאם לחיים במדבררת. נקבת הגמל נקראת
דגים חיים באגמים , בנחלים רבים.
דג הוא בעל חיים בעל חוליות, קר דם, החי במים ונושם בעזרת זימים. (הזימים יכולים להתקיים לצד ריאות כמו אצל דגי הריאות) במשך כל חייו (בניגוד לדו-חייםשמאבדים אותם בבגרותם). מרבית הדגים מניעים עצמם בעזרת סנפירים, ועורם מכוסה קשקשים.
בעבר נהוג היה לחשוב שמוח הדגים פשוט מאד ומוגבל להתנהגויות בסיסיות, כך למשל נפוצה השמועה שמוח הדג אינו זוכר דבר מעבר לשלוש שניות. מחקרים עדכניים יותר העלו שתפיסה זו שגויה, ודגים עשויים לסבול מכאב, שעמום ואף מבעיות רגשיות כגון דיכאון.
בני אדם עם חיה (מי שלא ידע)
אדם או אדם נבון (שם מדעי: Homo sapiens, בלטינית: "הומו" – אדם, "סָפִּיֶינס" – חושב או תבוני) על פי ההגדרה המדעית, הוא מין של יונק במשפחת ההומינידיים, והמין היחיד שנותר כיום בתת-השבט הומינינים. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני-אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני-אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens). סיווג זה נועד להבדילם מאוכלוסיות נכחדות קרובות אך שונות באנטומיה שלהן, כמו האדם הניאנדרטלי, אשר מסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-שבט ההומינינים.
לשועל מקום בתרבות ובפולקלור של ציוויליזציות רבות לאורך ההיסטוריה, וגם בתרבות הפופולרית של ימינו. לרוב, מוצג השועל כחיה ערמומית.
שוּעל (שם מדעי: Vulpini) הוא שבט המכיל מספר סוגים של יונקים טורפים במשפחת הכלביים. השועלים מאופיינים בחוטמם הארוך והצר, בזנבם הפרוותי ובמבנה גופם הקטן-בינוני יחסית לאחרים במשפחת הכלביים. ישנם כ-37 מינים.
חתול הבית (שם מדעי: Felis silvestris catus) הוא יונק טורף מבוית, מהסוג חתול ממשפחת החתוליים. החתול נפוץ בכל יבשות העולם מלבד באנטארקטיקה. משערים כי מוצאו מחתול הבר. החתול הוא טורף לילי הצד מכרסמים, ציפורים ודגים. נכון ל-2009, החתול הוא חיית המחמד הנפוצה ביותר בעולם, ומספר החתולים הביתיים נאמד בכ-600 מיליון.[1] החתול חי בדרך כלל בבדידות, למעט אינטראקציה מזדמנת עם בני מינו.
במצרים העתיקה החתול היה נחשב לבעל חיים קדוש. אפילו חנטו חתולים כשהם מתו..
צפרדעיים (שם מדעי: Ranidae; באנגלית: True frogs) היא המשפחה בעלת התפוצה הרחבה ביותר מבין כל משפחות חסרי הזנב. הן נפוצות בכל יבשות העולם, למעט אנטארקטיקה ואוסטרליה. מין אחד בלבד ממשפחת הצפרדעיים נפוץ במקור באוסטרליה ולא הובא על ידי בני האדם ליבשת, והוא Rana daemeli, אך גם תפוצתו שם מוגבלת לאזורים נידחים בצפון היבשת. גודלן של חסרי הזנב בנות משפחת הצפרדעיים משתנה ממין למין; הגדולה ביותר בעולם היא צפרדע גוליית (Conraua goliath). רבות מהצפרדעיים חיות במים או בבתי גידול הקרובים למים. הצפרדעיים שייכות למשפחת הדו-חיים, כלומר הן בעלות אברי נשימה המתאימים גם למים וגם ליבשה. מרבית המינים מטילים את ביציהם במים, ועוברים את שלב הראשן במהלך התפתחותם. אף על פי כן, כמו מרבית משפחות חסרי הזנב, מגוון בתי הגידול בו חיות הצפרדעיים הוא גדול. אלו מהסוג Tomopterna הן צפרדעים חופרות האנדמיות לאפריקה והן בעלות מרבית המאפיינים האופייניים לצפרדעים החופרות בשאר העולם. בנוסף, קיימות צפרדעים שחיות בסביבה עצית כגון צפרדע העצים (Frankixalus jerdonii) שנתגלתה בצפון מזרח הודו.
ככלל, הצפרדעיים הן בעלות עור חלק ולח, ורגליהן גדולות וחזקות. כפות רגליהן מכוסות לרוב בקרומי שחייה בדרגות שונות.
ברווזן או פלטיפוס (שם מדעי: Ornithorhynchus anatinus) הוא מין יונק ייחודי בעל פה הדומה למקור ומטיל ביצים המשתייך למשפחת הברווזניים והוא המין היחיד בסוגו והיחיד החי במשפחה, אף שבעבר היה סוג נוסף - האובדורודון (Obdurodon). הברווזן מוגדר מאובן חי, והוא בין היונקים המיוחדים בעולם: הוא שייך לסדרת יונקי ביב שכיום רק הוא והקיפודניים נמנים עליה. בני סדרה זו מטילים ביצים במקום להמליט גורים, וטמפרטורת הגוף שלהם נמוכה בהרבה משאר היונקים. הוא נמנה גם על הקבוצה הנדירה של יונקים ארסיים. הברווזן חי באוסטרליה וסביבתה בלבד.
בריות וצלחה סוס הבית (שם מדעי: Equus ferus caballus או גם Equus caballus caballus[1]), הנקרא בדרך כלל סוס, הוא בעל חיים מבוית, תת-מין של הסוס רמכי ממשפחת הסוסיים. האב הקדמון של סוס הבית היה כנראה הטרפן שרעה בערבות אסיה ואירופה בתקופה בה בוית הסוס
צבועיים (שם מדעי: Hyaenidae) היא משפחה של יונקים טורפים מתת-הסדרה דמויי חתול שבסדרת הטורפים. משפחת הצבועיים היא המשפחה הקטנה ביותר (בעלת יותר ממין יחיד) במשפחות סדרת הטורפים היונקים.
כיום קיימים ארבעה מיני צבועים. בישראל מצוי רק הצבוע המפוספס אף שנתגלו מאובנים גם של הצבוע הנקוד:
צבוע נקוד (Crocuta crocuta)
צבוע מפוספס (Hyaena hyaena)
צבוע חום (hyaena brunnea)
צבועון הרעמה (Proteles cristatus)
חִפּוּשִׁיּוֹת (שם מדעי: Coleoptera) היא הסדרה הגדולה ביותר במחלקת החרקים ובטבע בכלל. הסדרה מונה כ-400,000 מינים, המהווים 40% ממחלקת החרקים, ושוכנים בכל העולם מלבד אנטארקטיקה אך נפוצים בעיקר באזורים הטרופיים.
לחיפושיות 4 תת-סדרות:
Adephaga
Archostemata
Myxophaga
Polyphaga
תיעוד המאובנים הקדום ביותר של סדרה זו הוא מתור הפרם, לפני כ-265 מיליון שנה, ומאז חל גיוון רב במשפחות הסדרה. המינים הקטנים ביותר שייכים למשפחת Ptiliidae וגודלם 0.3 מ"מ, המינים הגדולים ביותר מהזבליתיים כחיפושית גוליית העשויים להגיע לכ-15 ס"מ.
בעוד שמרבית המינים בסדרה ניזונים ממזון צמחי, חלקם טורפים, ניזונים מפטריות או טפילים.
כמו כל החרקים מתחלק גופן של החיפושיות לראש, חזה ובטן. באזור הראש: זוג עיניים מורכבות, מחושים, וגפי פה נושכות. אל החזה מחוברים שני זוגות כנפיים ושלושה זוגות רגליים.
הכנפיים הקדמיות, כנפי חפיה נוקשות, מגנות על הבטן ועל הכנפיים האחוריות, העדינות יותר. הכנפיים הקדמיות אינן משמשות לתעופה, אך בשעת מעוף הן מורמות כדי לאפשר לכנפי התעופה לנוע. לאחר הנחיתה, הכנפיים האחוריות מתקפלות תחת כנפי החפיה. רוב החיפושיות מסוגלות לעוף, אך מעטות מסוגלות להתחרות בכישורי התעופה של מינים מסדרת הזבובאים. רובן יעופו רק כאשר הדבר הכרחי. ישנם מיני חיפושיות שכנפי החפיה שלהן התאחו זו לזו והן אינן יכולות לעוף, בעוד שאחרות הן חסרות כנפיים. כנפי החפיה הן שהעניקו לחיפושיות את שמן המדעי, Coleoptera, שבא מיוונית עתיקה: κολεός פירושו נדן ו-πτερόν פירושו כנף, וביחד "כנפיים בנדן" או "כנפיים מחופות".
רגליהן בנויות בהתאם לסביבת חייהן- אם להליכה, לקפיצה, לשחייה או לחפירה.
החיפושיות שייכות לחרקים בעלי גלגול מלא. השלב הצעיר מכונה פגית (לארווה) או זחל. ניתן למצוא חיפושיות כמעט בכל בית גידול למעט הים או אזורי הקטבים.